הילדים שלי לא מקשיבים לי.

משפחות רבות מתמודדות עם ילדים שאינם נשמעים להן. כמובן שככל שעולה גיל הילדים, זה נעשה קשה יותר, ההתמודדות עם בעיות משמעת בגיל ההתבגרות- קשות יותר לפתרון מאשר בגילאים הצעירים יותר.

נחלק כאן בין משפחות שיש בהן חיבור טוב בין ההורים לילדים, לבין משפחות שבהן קיים נתק בין בני המשפחה.

במאמר זה נדון בהתחברות אל הילדים שתהווה את הבסיס לבנית משמעת וגבולות.

פעמים רבות חוסר הרצון של הילדים להישמע להורים נובע מהעדר קשר בין ההורים לילדים .
הורים רבים סבורים שתפקידם כהורים הוא לספק לילדים את צרכיהם הפיזיים אוכל, בגדים נקיים, ספרי לימוד וכד'. ולדאוג שיתנהגו כיאות – ילכו לבית  הספר ,יעזרו בעבודות הבית וכד'.
מסתבר שהורות זה דבר מורכב יותר – כדי שילד יתאים את עצמו לנורמות המקובלות – כדי שיהיה לנו מילה כשאנחנו באים לחנך אותו – צריך קודם כל.... קשר

מקובל לראות בהתקשרות בין הילד לבין הוריו דבר טבעי שנוצר כבר מהלידה ואפילו מלפניה – ההתקשרות הזאת – היא שמייצרת אצל ההורים את הנכונות לדאוג לתינוק לכל מחסורו – (כולל קימה מספר פעמים בלילה) בינקות. – ההתקשרות אמורה להמשיך גם כשהתינוק הפך לילד ולאחר מכן לנער ולמבוגר. כמובן שאופי הקשר בין ההורה לילד משתנה ככל שהוא גדל, אך הבסיס שלה הוא אהבה ואכפתיות מצד ההורה כלפי הילד – שבמשך הזמן אם הכול עובד טוב- הופכת להדדית כשהילד מחזיר אהבה להורה.

אבל לא תמיד זה עוד "לפי הספר"- לעיתים יש קושי בהתקשרות בין ההורה לבין הילד. יש הורים שמתקשים במתן הצרכים הבסיסיים של הילד. הורים רבים מסוגלים לתת לילד את הצרכים הבסיסיים כמו אוכל וביגוד נקי, אך מתקשים להיענות לצרכיו הרגשיים , למשל מגע, הרגעה כשבוכה או עובר חווית כאב, בילוי משותף, סיפוק גירויים, עזרה בהעסקת עצמו(באמצעות טיול ,משחק, טיול, סיפור וכד')והקשבה אמתית לעולמו הפנימי.
יש הורים שיודעים להיענות לצרכי התינוק, אך משהפך התינוק לילד- הם מתקשים להיענות לצרכיו ומתחיל להיווצר נתק.
הסיבות לקושי בהתקשרות יכולות לנבוע מחסכים של ההורים בילדותם או התמודדות עם קשיים בהווה
המתח ביחסים בין ההורים לילד יכולים להתחיל בגיל צעיר או בגיל מאוחר יותר.
יהיו הסיבות להיווצרות המתח או הנתק אשר יהיו, יהיה הגיל בו נוצר הקושי- אשר יהיה- תאמינו שאפשר לתקן.
אפשר לתקן בכל גיל- אך ככל שנעשה זאת בגיל צעיר יותר של הילד – זה יהיה פחות קשה ויותר יעיל. כדי להתחבר לילד , אם הדבר לא קרה לכם באופן טבעי, דרושים מספר שלבים:

שלב א. שימו את הכעסים שלכם על הילד בצד.
ככל שעברו עלכם יותר שנים של עכירות ביחסים, כך האכזבה שלכם מהילד והכעס שלכם עליו- גדולים יותר. זכרו שילד זקוק להערכת ההורים- אפילו יותר מאוכל ומים. העובדה שהוא איננו ממושמע לכם- קשורה פעמים רבות בכך שהתקשתם  לתת לו את המצרך הבסיסי הזה- אהבה והערכה. תשומת ליבכם כה חשובה לו- שאם לא יכולתם לתת לו אותה בטוב- הוא ייקח אותה מכם ברע. דוגמא: אם הילד משחק בשקט ההורה ימשיך בעינינו ולא יתייחס אליו. אך אם יכה את אחיו או ישבור משהו- ודאי שנפסיק את עיסוקנו ונתייחס אליו.           ילד שלא  זכה ליחס אוהב מהוריו – יתקשה לסגל  לו התנהגות נורמטיבית. רק אם נשים את הכעס שלנו עליו בצד, נוכל להתחיל בתהליך ההתקרבות.

שלב ב. מצאו מה הוא אוהב והתקרבו אליו דרך זה.
אוהב פאזלים- שבו והרכיבו אתו, אוהב טיול בחוץ- תזמינו אותו לצאת אתכם. בגילאים הצעירים- זה יהיה משחק משותף, לספר סיפור וכד'. בגילאים הגבוהים יותר: יציאה לפיצה, עריכת קניות ביחד, בילוי משותף בברכה או בים, לפתור יחד תשבצים. השמיים הם הגבול לרעיונות- העיקרון- תתבוננו מה באמת אוהבים הילדים ותתחילו מימה שמעניין אותם- לאט לאט תוסיפו פעילויות משותפות נוספות- ככל שיתהדק הקשר, תוכלו לשתף אותם בפעילויות שמעניינות אתכם.               

כדי ללמד ילדים לדבר – אף פעם אל "תקטלו" אותם. אף פעם אל תתנו להם להרגיש רע בזה ששיתפו אתכם במשהו מהחיים שלהם. אם סיפרו לכם על משהו ממש שלילי שעשו כנראה שהם סומכים עליכם –אל תאכזבו את האמון שלהם – תתייחסו רק לכך שאתם שמחים שהם מצאו בכם אוזן קשבת ושיתופו אתכם בזה.

שלב ג. עידוד וחיזוק.
מצאו דברים טובים באישיותו של הילד והחמיאו לו עליהם. ילד שכמעט ואף פעם לא שמע דברים טובים על עצמו יקבל אותם כמו מים במדבר.

אותם ילדים שלא שמעו אף פעם מחמאה – יתקשו לקבלה או יחכו שאחריה יבואו "אבל.." - אל תיבהלו - התמידו בחיזוקים  עד שהילד יאמין שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים.- כדי שהדברים יהיו אמינים אל תמציאו דברים מהדמיון אלא מצאו דברים אמתיים שהילד עשה - והחמיאו לו עליהם.

חלק מכם ודאי חושבים שאין להם אפילו דבר טוב אחד עליו יוכלו להחמיא  - אין כזה דבר, הכניסו מיקרוסקופ ענק דמיוני לתוך הבית ותלמדו לראות אפילו מעשים קטנים חיוביים. כאשר תגיבו עליהם בחיוב – הילד יעשה עוד ועוד מהם.

שלב ד. יצירת ערוצי תקשורת.
כדי ללמד ילדים לדבר , הקשיבו להם, שמעו מה הם אומרים וגלו אמפטיה. אל תגידו להם מה לעשות, תעודדו אותם דרך האמפטיה למצוא פתרון בעצמם.
ספרו להם דברים מהעולם שלכם. כך תעודדו אותם לספר על דברים מהעולם שלהם.
כדי ללמד ילדים לדבר – אף פעם אל "תקטלו" אותם. אף פעם אל תתנו להם להרגיש רע בזה ששיתפו אתכם במשהו מהחיים שלהם. אם סיפרו לכם על משהו ממש שלילי שעשו כנראה שהם סומכים עליכם –אל תאכזבו את האמון שלהם – תתייחסו רק לכך שאתם שמחים שהם מצאו בכם אוזן קשבת ושיתופו אתכם בזה. [1]

לאחר תקופה בה הצלחתם לשים את הכעסים והאכזבות מהילד בצד, ביליתם אתו ביחד ,עסקתם בפעילות משותפת האהובה עליו, נמנעתם מביקורת כלפיו, חיזקתם, עודדתם ופתחתם את ערוצי התקשורת אתו, כאשר תהליך ההתחברות ביניכם הולך וניבנה – אפשר לדבר על הקניית משמעת וגבולות. ועל כך במאמר הבא.

---

[1](להעמקה נוספת: "איך לדר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" \ אד לפייבר ואליין מייזליש הוצאת "לייף סנטר" )

 

הקניית משמעת וגבולות לילדים

נוכל לדרוש משמעת מילדים רק כאשר הקשר הבסיסי ביננו לבינם בנוי היטב. ילד החווה את הוריו כמנותקים ממנו - יהיה קשה ליצור אצלו מחויבות להישמע להם. אם יש קושי בקשר הבסיסי בינכם חיזרו למאמר הקודם.

ערכו רשימה של כל הדברים בהם הייתם רוצים להנחיל יותר משמעת בחרו מתוכם  פרט אחד או שנים - אל תנסו להתחיל עם כל הנושאים בבת אחת, החליטו לעצמיכם - (עדיף עם בן הזוג) במה כדאי להתחיל. יש יתרון להתחיל בנושא הקל יותר כדי שתהיה חווית הצלחה לשני הצדדים - מצד שני אם אותו נושא הוא זניח ואפשר להבליג עליו , התחילו בנושא שיותר חשוב לכם. במידה והדבר ניתן קבעו מחיר לעברה על אותו נושא - לעולם קבעו רק מחיר כזה שתוכלו להגשימו באמת - איום שאינו ניתן למימוש - עדיף לא לאיים אותו כלל - הילדים מבינים מיד שיש כאן איום סרק.

דברו עם הילדים אל אותו נושא בתקיפות אך ללא תוקפנות - ואמרו באופן חד משמעי את הציפייה שלכם מהם באותו עניין.

המעיטו במילים - ככל שתדברו פחות, כל מילה תקבל אצלם יותר משקל.
למשל: "אין לחזור הביתה לאחר השעה 24:00 בלילה !" רק אם יש לכם איך לאכוף את זה - תוכלו להוסיף "במידה ולא תחזרי עד 24:00 - מחר לא תוכלי לצאת".
אל תרבו לדבר על כל הפעמים בהם חזרה מאוחר יותר ,זה לא שייך לכאן עכשיו.

כאשר הילד עומד בגבול שלכם - חזקו אותו על כך, אמרו "אני שמחה(או מעריכה) שהגעת אתמול הביתה בזמן" גם בזה אל תרבו במילים.
אם הילד לא הגיע בזמן( אל תעשו עניין מכמה דקות) אמרו בשקט בצורה ברורה אך לא פוגעת "ראיתי שהיה לך קשה אתמול להגיע בזמן - לכן הערב לא תוכל לצאת, אני בטוחה שמחר תצליח לעמוד בזמנים."        
אל תרבו במילים, אל תפגעו בילד, אל תרבו בהטפות מוסר - אך אל תזוזו ממה שאמרתם לו. תשדרו שאתם מאמינים שבהמשך הוא יצליח לעמוד בגבול שקבעתם לו.

תוך כדי כך, תקפידו על המשך התחברות איתו  - ילד שמרגיש אהבה, חום, אכפתיות, והערכה כלפיו, יחפש פחות לעשות "דווקא" ולהפר את הכללים שלכם.

רק לאחר שהצלחתם להנחיל את הגבול בנושא אחד או שניים, עברו לנושא הבא - אם תתחילו בבת אחת בכמה נושאים, זה לא יצליח.

בתקופת הביניים תתאפקו ותבליגו על הנושאים האחרים. אם הנושאים האחרים הם ממש קריטיים, יתכן שיש להתחיל דווקא בהם או לקבל יעוץ מקצועי נוסף.

לסיכום- היכולת להשליט גבולות ומשמעת נובעת מהחיבור בין ההורים לילדים, זכרו זאת לפני הצבת הגבול, תוך כדי ואף לאחר שהצלחתם בכך והגבול הופנם.

להעמקה נוספת : "שיקום הסמכות ההורית"/חיים עומר.

למה בעלי לא מבין אותי?

נשים וגברים רבים מרגישים שבן הזוג שלהם לא ממש איתם ,לא מספיק מקשיב ,לא מספיק מחובר , לא מספיק נמצא איתם במחשבות ובתחושות שלהם.

תהליך בחירת בן זוג - הוא לרוב לא מודע .רבים מאתנו בוחרים בן זוג שיש בו תכונות חיוביות ו\או שליליות שהיו להורינו  . יש בכל אחד מאתנו מנגנון שרוצה באופן לא מודע להשלים בנישואים את החסכים שהיו לנו בילדות - ולכן אדם שאין לו אפילו תכונה אחת (חיובית או שלילית ) שהייתה או ישנה להורינו - לא ימשוך אותנו כלל .הדרך שלנו לפצות על פצעי הילדות, היא בחירת אדם שמזכיר לנו את הדמיות המשמעותיות לנו .יש לנו תקוה שדרך החיים אם האדם הדומה במשהו להורינו אבל הפעם כשאנו בוגרים ובשליטה, נחיה את החיים באופן טוב יותר שיביא  לנו אושר ושלוה.

פעמים רבות בתקופה שליפני הנישואים - וגם בתקופה שמיד לאחריהם - אנו רואים רק את התכונות החיוביות של בן הזוג - ומהשליליות אנו מתעלמים (ממציאים להם תרוץ ,לא שמים לב אליהם וכד') – הרי לא יכול להיות שלא בחרנו נכון . כשמגיע רגע ההתפקחות – אנחנו מאוכזבים ,לאט לאט (ולעיתים מהר) אנחנו נחשפים גם לתכונות הבעייתיות של בן הזוג . תהליך זה יקרה כמעט לכולם, הרי כולנו לא מושלמים.

בדיוק כפי שאנחנו קיווינו ,במודע או שלא במודע, למצוא באהבה ובנישואים  מזור לפצעי הילדות שלנו - גם בן הזוג קיווה למצוא מזור לפצעיו שלו .חלק מהזוגות הנשואים אכן יתנו זה לזה את ההבנה ,השותפות בתחושות ואת התיקון לכאבי הילדות שדרוש כל כך לכל אדם ואחד .

זוגות אלו ניראה שלא ימשכו לכותרת המאמר - הם אכן חיים בתחושה שבן הזוג מבין אותם - ונמצא איתם ברגשות הקשים והטובים שלהם.

אם המשכתם לקרוא - כנראה אתם כמו רבים אחרים לא חיים בתחושה הזאת . ההסבר לכך הוא שככול  שאנו באים אם כאבי ילדות קשים יותר כך קשה לנו לשים לב לכאב של השני. הצורך שבן הזוג ישים לב ויספק תיקון לכאב שלנו הוא כזה שלא מאפשר לנו לראות מה קורה אצל השני.

אז איך באמת עושים את זה? איך גורמים לבן לזוג לראות את הכאב שלי ולהתייחס לצרכם ולרגשות שלי?

שלב א.

קודם כל אנחנו צריכים לשים לב לרגשות, לקשיים ולתחומי העניין שלו - לבן זוג מסופק יותר- יש יותר אנרגיות ומוטיבציה להתייחס לצרכים של בן זוגו.

שלב ב.

כאשר אתם עשיתם את השינוי וראיתם מה קורה עם בן זוגכם, הקשבתם והשתדלתם לתת לו את החסרים שלו, אפשר לדבר אתו על מה הצורך שלכם מימנו. בן זוג שחווה את השני קשוב לצרכיו . יכול להתייחס ולהיענות לצורך שלכם.

שימו לב ששלב א. עשוי לקחת זמן- לא לקפוץ מהר מידי לשלב ב.

אני קשובה ומתייחסת יום יום לצרכיו של בעלי – אך הוא לא שם כדי לשים לב לצרכים שלי.

נסו לדבר עם בן הזוג על הצורך שלכם מימנו. עדיף לקבוע פגישה או בבית בלי הילדים או בבית קפה חשוב שיהיה ברור לשניכם שמדובר בשיחה חשובה בלי פלאפונים והפרעות אחרות.

עוד אשליה שרובנו חווים , היא שאם בן הזוג אוהב אותנו- ודאי שהוא מבין בעצמו מה הצורך שלנו.  – זו הנחה שאיננה נכונה . למרות שאיש ואישה נשואים זה לזה, הם עדין אנשים שונים, שיש להם תפיסות עולם שונות והבנה שונה לגבי דברים. הסבירו לבן לזוג את התחושות שלכם בלי להאשים אותו, ופרטו לו מה הצורך שלכם מימנו. כדי ליצור אוירה טובה- מצאו הזדמנויות שבהן כן ענה על הצורך שלכם – ספרו לו עליהן ושתפו אותו בהרגשה הטובה שזה גרם לכם.

לעיתים במשך השנים החומה של התסכול והאכזבה הולכת וגבהת בין בני הזוג- וכעת כדי שיוכלו לדבר זה עם זה, לשמוע את הצרכים ההדדיים שלהם זה מזה- יש צורך באיש מקצוע שיסיע בהידברות.

אם אחרי שאת או אתה ניסיתם לקיים על נושא זה שיחה עם בן הזוג – ולא הצלחתם להגיע להבנה- או שאפילו לא הצלחתם להביא אותו לקיים שיחה על כך, זה הזמן לפנות ליעוץ מקצועי.

קיימנו שיחה כזאת , אך עדין הוא או היא ממש לא איתי.

אל תרגישו לא נוח לפנות ליעוץ- אם תפנו תהיו חלק מאותם אנשים שחוו כמוכם את התסכול והייאוש והחליטו לעשות מעשה ולצאת ממעגל הכאב והסבל. רבים שפנו, שיפרו באופן משמעותי את איכות חייהם ואיכות חיי בני זוגם.

להעמקה בנושא: לבסוף מוצאים אהבה./הרוויל הנדריקס הוצאת אחיאסף.