יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

הילדים שלי לא מקשיבים לי.


משפחות רבות מתמודדות עם ילדים שאינם נשמעים להן. כמובן שככל שעולה גיל הילדים, זה נעשה קשה יותר, ההתמודדות עם בעיות משמעת בגיל ההתבגרות- קשות יותר לפתרון מאשר בגילאים הצעירים יותר.

נחלק כאן בין משפחות שיש בהן חיבור טוב בין ההורים לילדים, לבין משפחות שבהן קיים נתק בין בני המשפחה.
במאמר זה נדון בהתחברות אל הילדים שתהווה את הבסיס לבנית משמעת וגבולות.

פעמים רבות חוסר הרצון של הילדים להישמע להורים נובע מהעדר קשר בין ההורים לילדים .
הורים רבים סבורים שתפקידם כהורים הוא לספק לילדים את צרכיהם הפיזיים אוכל, בגדים נקיים, ספרי לימוד וכד'. ולדאוג שיתנהגו כיאות – ילכו לבית  הספר ,יעזרו בעבודות הבית וכד'.
מסתבר שהורות זה דבר מורכב יותר – כדי שילד יתאים את עצמו לנורמות המקובלות – כדי שיהיה לנו מילה כשאנחנו באים לחנך אותו – צריך קודם כל.... קשר


מקובל לראות בהתקשרות בין הילד לבין הוריו דבר טבעי שנוצר כבר מהלידה ואפילו מלפניה – ההתקשרות הזאת – היא שמייצרת אצל ההורים את הנכונות לדאוג לתינוק לכל מחסורו – (כולל קימה מספר פעמים בלילה) בינקות. – ההתקשרות אמורה להמשיך גם כשהתינוק הפך לילד ולאחר מכן לנער ולמבוגר. כמובן שאופי הקשר בין ההורה לילד משתנה ככל שהוא גדל, אך הבסיס שלה הוא אהבה ואכפתיות מצד ההורה כלפי הילד – שבמשך הזמן אם הכול עובד טוב- הופכת להדדית כשהילד מחזיר אהבה להורה.
אבל לא תמיד זה עוד "לפי הספר"- לעיתים יש קושי בהתקשרות בין ההורה לבין הילד. יש הורים שמתקשים במתן הצרכים הבסיסיים של הילד. הורים רבים מסוגלים לתת לילד את הצרכים הבסיסיים כמו אוכל וביגוד נקי, אך מתקשים להיענות לצרכיו הרגשיים , למשל מגע, הרגעה כשבוכה או עובר חווית כאב, בילוי משותף, סיפוק גירויים, עזרה בהעסקת עצמו(באמצעות טיול ,משחק, טיול, סיפור וכד')והקשבה אמתית לעולמו הפנימי.
יש הורים שיודעים להיענות לצרכי התינוק, אך משהפך התינוק לילד- הם מתקשים להיענות לצרכיו ומתחיל להיווצר נתק.
הסיבות לקושי בהתקשרות יכולות לנבוע מחסכים של ההורים בילדותם או התמודדות עם קשיים בהווה
המתח ביחסים בין ההורים לילד יכולים להתחיל בגיל צעיר או בגיל מאוחר יותר.
יהיו הסיבות להיווצרות המתח או הנתק אשר יהיו, יהיה הגיל בו נוצר הקושי- אשר יהיה- תאמינו שאפשר לתקן.

אפשר לתקן בכל גיל- אך ככל שנעשה זאת בגיל צעיר יותר של הילד – זה יהיה פחות קשה ויותר יעיל. כדי להתחבר לילד , אם הדבר לא קרה לכם באופן טבעי, דרושים מספר שלבים:

שלב א. שימו את הכעסים שלכם על הילד בצד.
ככל שעברו עלכם יותר שנים של עכירות ביחסים, כך האכזבה שלכם מהילד והכעס שלכם עליו- גדולים יותר. זכרו שילד זקוק להערכת ההורים- אפילו יותר מאוכל ומים. העובדה שהוא איננו ממושמע לכם- קשורה פעמים רבות בכך שהתקשתם  לתת לו את המצרך הבסיסי הזה- אהבה והערכה. תשומת ליבכם כה חשובה לו- שאם לא יכולתם לתת לו אותה בטוב- הוא ייקח אותה מכם ברע. דוגמא: אם הילד משחק בשקט ההורה ימשיך בעינינו ולא יתייחס אליו. אך אם יכה את אחיו או ישבור משהו- ודאי שנפסיק את עיסוקנו ונתייחס אליו.           ילד שלא  זכה ליחס אוהב מהוריו – יתקשה לסגל  לו התנהגות נורמטיבית. רק אם נשים את הכעס שלנו עליו בצד, נוכל להתחיל בתהליך ההתקרבות.

שלב ב. מצאו מה הוא אוהב והתקרבו אליו דרך זה.
אוהב פאזלים- שבו והרכיבו אתו, אוהב טיול בחוץ- תזמינו אותו לצאת אתכם. בגילאים הצעירים- זה יהיה משחק משותף, לספר סיפור וכד'. בגילאים הגבוהים יותר: יציאה לפיצה, עריכת קניות ביחד, בילוי משותף בברכה או בים, לפתור יחד תשבצים. השמיים הם הגבול לרעיונות- העיקרון- תתבוננו מה באמת אוהבים הילדים ותתחילו מימה שמעניין אותם- לאט לאט תוסיפו פעילויות משותפות נוספות- ככל שיתהדק הקשר, תוכלו לשתף אותם בפעילויות שמעניינות אתכם.               

כדי ללמד ילדים לדבר – אף פעם אל "תקטלו" אותם. אף פעם אל תתנו להם להרגיש רע בזה ששיתפו אתכם במשהו מהחיים שלהם. אם סיפרו לכם על משהו ממש שלילי שעשו כנראה שהם סומכים עליכם –אל תאכזבו את האמון שלהם – תתייחסו רק לכך שאתם שמחים שהם מצאו בכם אוזן קשבת ושיתופו אתכם בזה.

שלב ג. עידוד וחיזוק.
מצאו דברים טובים באישיותו של הילד והחמיאו לו עליהם. ילד שכמעט ואף פעם לא שמע דברים טובים על עצמו יקבל אותם כמו מים במדבר.
אותם ילדים שלא שמעו אף פעם מחמאה – יתקשו לקבלה או יחכו שאחריה יבואו "אבל.." - אל תיבהלו - התמידו בחיזוקים  עד שהילד יאמין שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים.- כדי שהדברים יהיו אמינים אל תמציאו דברים מהדמיון אלא מצאו דברים אמתיים שהילד עשה - והחמיאו לו עליהם.

חלק מכם ודאי חושבים שאין להם אפילו דבר טוב אחד עליו יוכלו להחמיא  - אין כזה דבר, הכניסו מיקרוסקופ ענק דמיוני לתוך הבית ותלמדו לראות אפילו מעשים קטנים חיוביים. כאשר תגיבו עליהם בחיוב – הילד יעשה עוד ועוד מהם.
שלב ד. יצירת ערוצי תקשורת.
כדי ללמד ילדים לדבר , הקשיבו להם, שמעו מה הם אומרים וגלו אמפטיה. אל תגידו להם מה לעשות, תעודדו אותם דרך האמפטיה למצוא פתרון בעצמם.

ספרו להם דברים מהעולם שלכם. כך תעודדו אותם לספר על דברים מהעולם שלהם.
כדי ללמד ילדים לדבר – אף פעם אל "תקטלו" אותם. אף פעם אל תתנו להם להרגיש רע בזה ששיתפו אתכם במשהו מהחיים שלהם. אם סיפרו לכם על משהו ממש שלילי שעשו כנראה שהם סומכים עליכם –אל תאכזבו את האמון שלהם
– תתייחסו רק לכך שאתם שמחים שהם מצאו בכם אוזן קשבת ושיתופו אתכם בזה. [1]

לאחר תקופה בה הצלחתם לשים את הכעסים והאכזבות מהילד בצד, ביליתם אתו ביחד ,עסקתם בפעילות משותפת האהובה עליו, נמנעתם מביקורת כלפיו, חיזקתם, עודדתם ופתחתם את ערוצי התקשורת אתו, כאשר תהליך ההתחברות ביניכם הולך וניבנה – אפשר לדבר על הקניית משמעת וגבולות. ועל כך במאמר הבא.


[1](להעמקה נוספת: "איך לדר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" \ אד לפייבר ואליין מייזליש הוצאת "לייף סנטר" )
 

2 comments:

נעם אמר/ה...

בתי מתחצפת אלי בצורה קיצונית נראה לי שממש דחוף לעצור זאת. אין לי זמן לתהליכים ארוכים. מה אני יכול לעשות ?

Unknown אמר/ה...

אתה צודק, תפקידנו כהורים לשים גבולות לילדינו. מציאות שבה הם מרבים להתחצף אלינו , לא בריאה לא להם ולא לנו.
חשוב שתבדוק מה קורה ביחסים בינכם, אם הם מתוחים וקשים , יהיה קשה לעצור את החוצפה. נראה שזו הדרך שלה לבטא את חוסר שביעות הרצון שלה מהיחסים בינכם. כדי שהיא תתקשר איתך בכבוד.(דבר שראוי בהחלט שיקרה), חיוני שקודם כל יהיה בינכם קשר. בנית הקשר הכרחית לבנית הגבולות, כשתהיה בינכם תקשורת טובה יותר, לאחר שפעלת לפי השלבים המתוארים כאן, יפחת הצורך שלה להתחצף.
אם היא תמשיך בכך למרות השיפור ביחסים, תוכל לומר- "כך לא מדברים לאבא (או לאמא)כשתדברי יפה, אוכל להתיחס". חשוב להיות עקבי ולהתיחס רק כאשר היא פונה אליך בכבוד.
כאמור תוכל להציב את הגבול הזה רק לאחר שהשתפר הקשר בינכם.